השם בעברית: צלף – נצפה
השם המדעי: CAPPARIS
כללי: הצלף הוא צמח רב שנתי ממשפחת הצלפיים ונקרא בערבית לצאפה. יש כ-350 זנים הכוללים עצים, מטפסים ושיחים. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים. במהלך החורף הצלף ממית את ענפיו ובאביב מוציא ענפים חדשים מגזעו, סמוך לשורשים. עקב הקוצים, שהם מעוקלים בקצותיהם, אין העיזים והכבשים אוכלים את העלים והפירות. הצלף הוא בעל ענפים בשרניים סגולים עם קוצים מעוקלים וחדים וקשים וכך האדם החפץ ליהנות מהפרי יכול להכניס את היד בנקל אולם עקב כיוון הקוצים יישרט קשות כשינסה לחלץ את ידו מן הסבך. לאחר הוצאת הענפים הצלף מוציא ניצנים הקרויים גם קפריסים ירוקים, ההופכים לסגולים ומתוכם יוצאים פרחים בעלי ארבעה עלי גביע וארבעה עלי כותרת לבנים עם אבקנים ושחלה עילית על עמוד ארוך אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת היום. פרי הצלף הנקרא אביונה, הינו ענבה בשרנית מוארכת המתפצלת לאורכה. הצלף כולו אכיל. ענפיו הצעירים לאחר קילוף ועליו בשרניים ובעלי טעם מריר. ניצני פרחיו ופירותיו נמכרים בשוק לאחר כבישה.
המקור: בהלכה מתייחסים לצלף תוך ויכוח בין בית הלל לבית שמאי עם חשש לעורלה שכן הויכוח הוא האם הצלף הוא פרי או ירק ואזי האם מותר לנטוע אותו בכרם. ההלכה נקבעה על פי בית הלל מאחר וגזעו קטן והוא אילן לכל דבר ועניין. היה גם ויכוח לגבי התרומות. הפרי נקרא במקורות גם אביונה עקב הדמיון לאבר המין ואכן הפלחים הערבים שימרו את המנהג של אמונה בכוח הגברא ועקרות הנשים.
סוגים: בישראל גדלים חמישה מיני צלפים: הקוצני, המצרי, הסיצילי, הסחוסי, הרותמי. מושב צלפון בשפלת יהודה נקרא על שם הצלף.
שימושים: הצלפים הכבושים משמשים כתבלין בכל מיני תבשילים.
ברפואה : ברפואה העממית היה מקובל להאמין כי הצלף מסייע במקרים של ליקויי שמיעה, שיגרון, עקרות נשים, פצעים פתוחים ומזוהמים, סוכרת, כאב שיניים ומחלות חזה. לשם דוגמה, מבשלים את השורש בשמן זית ומטפטפים לאוזן.
Leave a comment