השם בעברית: יוד
השם באנגלית: IODINE
כללי: יוד הוא יסוד כימי שסמלו הכימי הוא I ומספרו האטומי 53. תכונותיו: מולקולת היוד מורכבת משני אטומי יוד הקשורים ביניהם בקשר קוולנט כפול (I+I) ומסומלת I2 . היוד שייך למשפחת ההלוגנים. הוא מוצק בטמפרטורת החדר, ומבצע המראה על אף היותו של היוד היסוד שפעילותו הפחותה ביותר בין ההלוגנים, הוא אחד היסודות הפעילים ביותר מבחינה כימית הקיימים. הוא מתמוסס בקלות בכלורופורם. בפחמן ארבע כלורי ובפחמן גופרתי (CS2) ויוצר תמיסות סגולות.
המקור: צבעו הטבעי סגול ומכאן שמו אשר נלקח מן השפה היוונית יוד=סגול.
שימושים: היוד משמש בעיקר ברפואה ובצילום. צבעו הטבעי סגול. היוד המוכר ברפואה עשוי להיות כתום ונוזלי אך זה מכיוון שהוסיפו לו חומרים נוספים. ברפואה ניתן למצאו בערכת עזרה ראשונה, פיבידון יוד היא תרכובת אורגנית של יוד המשמשת לחיטוי פצעים ומחליפה את טינקטורת היוד, יוד חום מזיק לרקמות הגוף. ברפואה הפנימית, לתירוקסין ותרכובות יודה אחרות מספר יישומים. יוד 131 משמש כסמן רדיואקטיבי ברפואה. בכימיה אורגנית יש לתרכובות יוד יישומים רבים. ליודיד הכסף (AGI) יישומים בצילום וכן בהגברת גשם על ידי זריעת עננים – פיזור יודיד הכסף בתוך ענן על ידי מטוס הטס בתוך הענן. נורת הלוגן מכילה כמות קטנה של יוד אשר מאריך את חייה. חנקן תלת יודי NI3 הוא חומר נפץ לא יציב במיוחד, ומסיבה זו אין לו יישומים כחומר נפץ תעשייתי והוא משמש בעיקר בהדגמות. בטבע ניתן להכין יוד טהור בתגובה בין אשלגן יודי (KI) לבין נחושת גופרתית (CUS04). ישנן מספר טכניקות נוספות לבידוד יוד למרות שיחסית הוא נדיר. אצות מסוימות ומספר צמחים נוספים מסוגלים לאגור אותו וכך מכניסים אותו לשרשרת המזון. ליוד יש תופעה נדירה: כאשר מחממים יוד מוצק לא מקבלים יוד נוזלי כי אם אדי יוד שצבעם סגול כהה. היוד הופך ישירות ממוצק לגז, ללא מצב ביניים נוזלי. תופעה זו נקראת סובלימציה. גופינו זקוק לכמות קטנה אך קבועה של יוד לשמירת הפעילות התקינה של חילוף החומרים. בלוטת התריס היא מאגר היוד בגוף, והיא המפרישה לגוף הורמונים המכילים יוד. יוד משמש גם בתעשיית האפייה.
מקורות: את היוד אנו מקבלים ממאכלים מסוימים ואולם יש אזורים שבהם אין מאכלים המכילים יוד ואזי עלולה להתפתח מחלת הזפק.
אזהרה: מגע ישיר של העור עם יוד יכול להזיק וחשיפה ליוד עלולה לגרות את האף והעיניים, בעוד שבליעתו תגרום לכאבי בטן עזים ועלולה אף לגרום למוות.
היסטוריה: היוד זוהה על ידי ברנרד קורטואה בשנת 1811. אביו היה יצרן אשלגן חנקתי, אחד ממרכיבי אבק השריפה. באותו הזמן צרפת הייתה במצב מלחמה וצריכת אבק השריפה הלכה וגברה. האשלגן התעשייתי בודד מעשבי ים שנשרפו, נשטפו במים והושרו בחומצה גופרתית. היוד נתגלה בטעות כאשר ברנרד הוסיף עודף חומצה גופרתית, נפלט גז סגול, שהתעבה והתגבש עם מגעו בשטחים קרים. החומר שסברו אז כי הוא יסוד חדש נמסר לבדיקה למספר חוקרים וחלק מהם אכן חשב כי זוהה יסוד חדש.
רפואי: טבליות המכילות 130 מיליגרם מלח בשם אשלגן יודי (KI ) ומכונות בישראל "טבליות לוגול" ומחולקות לאנשים הגרים בסביבת כור גרעיני. אם יש תקלה בכור גרעיני עלולים להיפלט לסביבה חומרים רדיואקטיביים ובניהם איזוטופים. רדיואקטיביים של יוד שפולטים קרינה מייננת מזיקה. איזוטופים אלה נכנסים למחזור הדם ומתרכזים בבלוטת המגן שם הם מצטברים ומקרינים אותה ואת הרקמות שמסביבה. היוד שבטבלית הלוגול נקלט בבלוטת המגן לפני התפזרות האיזוטופים המזיקים שבסביבה ומביא אותה למצב רווי שמונע את קליטת היוד הרדיואקטיבי. מחסור ביוד יתבטא בתשישות, עליה או ירידה במשקל, פצעי בגרות, בלבול מחשבתי, מחזור קשה, סכנת הפלה, עקרות, מחזור דם לקוי ועוד. לעומת זו גם לעודף בצריכת יוד יש תסמינים של מחלת הזפק.
השאירו תגובה