השם בעברית: שוש – קרח
שם באנגלית: Licorice – ice
כללי: צמח רב שנתי. ממתק המוכן מתמצית שורש השוש קרח (לקריץ בגרמנית, ליקורש באנגלית) או משמן אניס ומקורו מהמנהג ללעוס את השורש המתוק של המצח. ישנם שני מינים עיקריים: לקריץ שחור – מגוון רחב של סוגי שוש מיוצרים בעולם. הצורה הנפוצה ביותר היא הלקריץ השחור. הוא מורכב לרוב מצינוריות שחורות דקות ולעיסות. יש אף המייצרים לקריץ מלוח. הצבע השחור מחוזק בעזרת צבע מאכל מיסודו של הפחם השחור. לעומתו, הלקריץ האדום – דומה בצורתו ללקריץ השחור. עשוי מחומרי טעם של תות או דובדבן. דורש אקלים חם ויבש עם קרקע חולית עמוקה ורקבובית משהו. קרבה למים זורמים, שמש מלאה. ריבוי על ידי הפרדת שלוחות השורש.
המקור: דרום אירופה, אסיה והמזרח התיכון. מקור השם בתלמוד הבבלי שם הוא משמש בצורת הרבים "שושי" כאחד הצמחים המשמשים לסכך הסוכה בחג הסוכות. השם הלועזי ליקורש או לקריץ הופיע באירופה בימי הביניים תחילה בלטינית ויותר מאוחר בשפה הצרפתית. המקור הוא בכלל מהשפה היוונית – "גלוקוריזה" שהוא שורש מתוק ובצורתו הסופית קיבל את השם מהמילה "ליקר" ששורש השוש קרח שימש לתיבולו.
הרכב: מכיל גליצריצין שהוא חומר מאד מתוק, סוכרים עמילנים, חומצות אמינו, שרף, גומי, שמנים,
רפואי: מועיל לדיכוי שיעול, הרגעת גירויים, מכייח, מסייע נגד צרידות וברונכיט. משתן קל, משלשל מתון, משכך גזים במעיים ומסייע בבעיות של הטחול, הכבד והכליות
שימושים: בתעשיית הממתקים, הטבק והתרופות. לאחר מיצוי השורש משתמשים בשארית כמייצב קצף עבור חומרים לכיבוי אש. מקלות שוש משמשים כמתבלנים למשקאות חריפים ואחרים. שימוש רב בתעשיית הממתקים, דברי מאפה, ליקרים, גלידות, סוכריות, גומי לעיסה וכמסווה בייצור תרופות מרות כמו כינין ואחרות.
Leave a comment