השם בעברית: ארטישוק ירושלמי
השם המדעי: HELIANTHUS TUBEROSUS
כללי: צמח פורח מקומי לצפון אמריקה. קל לגידול ומשמש כירק שורש. מכונה גם "בטטה קסביה". אין קשר לא לארטישוק ולא לירושלים והשם נגזר מטעות לשונית. למעשה הארטישוק הירושלמי הוא תת סוג של החמנייה הדומה מעט בטעמה לארטישוק הירושלמי. צמח מהיר גידול. משתרש בקלות ומתפשט מהר ולעתים הבעיה היא להשתלט עליו ולצמצם את התפשטותו. מגיע עד לגובה של שני מטר. דורש שמש מלאה. ניתן להוריד את הפקעות ולשמר את השיח. נהוג לדלל את הפקעות.
שמו המקורי של הארטישוק הירושלמי הוא "חמנית הפקעות" מאחר והצמח משתייך למשפחת החמניות, והפרי עצמו הוא פקעת. הצמח אינו ארטישוק וגם משמעות השם ירושלמי לא נובעת מקשר לארץ ישראל…
אבל מדובר בפרי אדמה טעים, מתוק יחסית שהולך מצויין בתבשילי שורשים, הוא רכיב משובח באנטיפסטי ומשמש כתוספת במזונות רבים.
המקור: נתגלה על ידי האינדיאנים של צפון אמריקה ושם מצא אותו מדען צרפתי אשר הביאו לצרפת ומשם לכל אירופה. בעבר נהוג היה לכנות את הארטישוק הירושלמי "הירק הכי טוב למרק".
הרכב: הפקעות מאחסנות אינולין במקום עמילן ועל כן משמשות מקור חשוב לפרוקטוז לתעשייה. 76 קלוריות ל 100 גרם של ארטישוק ירושלמי. עשיר בברזל, חלבון, שומן, פחמימות, סיבים תזונתיים, סוכר, מינרלים וחומצות, ויטמין B1,
שימושים: את הארטישוק הירושלמי ניתן לאכול כתבשיל עצמאי, מרקים, תוספת לבשר ודגים, בסלטים. קדירת ארטישוק ירושלמי, עם עוף.
Leave a comment