השם בעברית: ג'ינג'ר (זנגביל)
השם באנגלית: GINGER
השם המדעי: ZINGIBER OFFICINALE
תכונות כלליות: צמח עשבוני רב שנתי המתנשא לגובה של עד מטר אחד ויוצר קנה שורש מעובה השולח גבעולים ועלים כלפי מעלה. הגבעול זקוף, עטוף ניצני עלים ונושא עלים דמויי אזמל מאורך, צר ומחודד בבסיסו. התפרחת נראית כשיבולת אליפטית. משתמשים בשורש בצורתו כטרי, מיובש ומסוכר, כסירופ, כשמן אתרי או טחון. טעמו לימוני חריף ולכן מוסיף ארומה מעניינת לתבשילים ולמשקאות.
מקור: כנראה בהודו ומשם התגלגל עוד בתקופה הקדומה לסין כאשר בשני האזורים האלה שימש הג'ינג'ר למאכל ולמרפא. הגיע למערב בערך במאה הראשונה.
שימושים: תיבול מאכלים. במטבח ההודי כמעט ואין מאכל שאינו כולל במתכונו ג'ינג'ר וכך גם במטבח האיראני והתימני. יש עוגיות ג'ינג'ר אשר מאד פופולאריות בארה"ב. הרפואה העממית עשתה שימוש בג'ינג'ר מימים ימימה. מקובל היה וגם כיום כי הג'ינג'ר משפיע על המערכות השונות של הגוף, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, גורם אנטי דלקתי, לוחם בחיידקים, פועל נגד הפרעות בעיכול, מעכב התכווצויות בקיבה. יהודי תימן מאמינים כי הג'ינג'ר עוזר בבעיות האון הגברי, ראייה ושיעול. משמש כבסיס למשקה מאד פופולארי במערב הנקרא "ג'ינג'ר אייל", דמוי בירה. האמונה רווחת וחלקים ממנה אף מאוששים לעתים על ידי מחקרים כי ג'ינג'ר טחון מעורב בתה מוריד כולסטרול ולחץ דם גבוה., עוזר בבעיות עיכול, כאבי שרירים ושלשולים. בגדול בכל הדורות וגם כיום משמש הג'ינג'ר במצבי הרגשה רעה בנסיעות, בהריון, בחילות בקר גם לאחר ניתוח, חיזוק מערכת החיסון ובהצטננויות. מכינים מג'ינג'ר משקה המוכן מדבש, תה ולימון והוא טעים הן קר והן חם ומקל בכאבי גרון. ישנה אמונה כי הוא מגביר את החשק המיני . יש אזהרות לא להשתמש בו לאנשים בעלי חום כללי, אנמיה וצרבת כרונית.
שימושים ברפואה: הפעילות הנחקרת ביותר היא זו הנוגדת בחילות. החומר הפעיל שבג'ינג'ר אנזימי רוק המעודדים ריקון הקיבה. שימוש ניכר בבחילות הריון וכאלה שלאחר ניתוח וטיפולי כימותרפיה. חשוב לציין כי הג'ינג'ר נחשב לבטוח בכל המצבים. יש מחקר המראה כי יש בג'ינג'ר גורמים המונעים טרשת ומורידים כולסטרול.