השם בעברית: קינמון
השם באנגלית: CINNAMON
השם המדעי: CINNAMOMUM ZEYLANICUM
כללי: הקינמון הוא סוג עץ ירוק עד ממשפחת העראים. גדל בסרי לנקה, אינדונזיה, הרי האנדים, ברזיל ומצרים. קליפתו הפנימית של אחד מזני הקינמון משמשת כתבלין הן בצורתה הטבעית כמקלות קינמון והן כאבקה טחונה. לקינמון טעם מעקצץ והוא נמכר כאבקה, כמקלות, תמצית שמן, תבלין אפייה בעל טעם מתקתק.
המקור: מקור השם מצילון (סרי לנקה). היום מאד נפוץ באסיה, אמריקה הדרומית והמרכזית, ובמדגסקר.
הרכב: החומר הפעיל בקינמון הוא אלדהיד הקרוי קינא מאלדהיד, נוזל שמנוני וצמיג בעל סמיכות נמוכה. עשיר במנגן, מינרלים וקלציום ומכיל קומארין שניחנו בתכונות נוגדות חמצון.
השימושים: משתמשים בקינמון לתיבול עוגות, קינוחים, בשר ותבשילים, גלידות,צ תפוחי עץ אפויים. הקינמון היה אחד מסממני הקטורת ומוזכר בין הבשמים בשיר השירים ובמקומות אחרים במקרא. כתוסף מזון הוא מקנה ארומה מיוחדת לממתקים, מסטיקים, גלידות, משקאות בריכוז של פחות מחצי אחוז ובנוסף לשימושו במזון הוא משמש אף כדוחה חרקים ומכרסמים יעיל. תבלין נפוץ במאפים ועוגות. משמש לגיוון משקאות קרים וחמים, לחם קינמון וצימוקים מאד ידוע.
רפואי: החומר המרוכז גורם גירוי לעור ואם נצרך בכמויות גדולות עלול להיות רעיל אולם ללא השפעות ארוכות טווח. החומר מופרש מהגוף בשתן והוא מופק על ידי זיקוק בקיטור של השמן מקליפת העץ. שמנים ארומטיים של קינמון נמצאים בשימוש רב בארומתרפיה ובטיפול בכאבים ודיכאונות. פעולת הקינמון מחממת ומרפה עוויתות, משחררת את הקיבה כנוגד גזים וכחומר אנטיספטי. השימוש הוא כתוספת אבקת קינמון לתה צמחים, לעיסת קליפת הקינמון, שטיפת הפה והחניכיים, גירגור או חליטה יחד עם זנגויל. מסייע בטיפול ביתר דימום במחזור, כיבי קיבה, צרבת, חוסר תיאבון, טיפול מיוחד במחלת האיידס וטיפול באלרגיות שונות. תה מיוחד לחיטוי הפה והפגת ריח רע. יש חוקרים הטוענים כי קינמון עוזר למניעת סוכרת 2 ויש ברפואה העממית אמונה כי עירוב של דבש עם קינמון הוא סגולה לאין ספור חוליים ומכאובים.