השם בעברית: קישוא
השם באנגלית: ZUCCHINI – MARROW – SQUASH
השם המדעי: CUCURBITA PEPO
כללי: קישוא הוא מין במשפחת הדלועיים אשר גדל במקשה ונפוץ בגני ירק ומאד מקובל למאכל. במשפחת הדלועיים חברים גם הדלעת, המלפפון, האבטיח והמלון. ישנם מספר זני קישוא והם מתחלקים לזנים משתרעים הדומים לזני המלפפון וזנים שיחיים אשר גבעוליהם זקופים. שורשיו של הקישוא מסתעפים עד כדי יצירת רשת שורשים צפופה בקרקע. בעלי הצמח יש שסעים עמוקים היוצרים חמש אונות. צידיהם התחתונים מכוסים זיפים נוקשים. צבעו של הפרי הוא צהוב, ירוק או ירוק בהיר וצורתו זהה לזו של מלפפון חרוש קמטים. עם זאת, ישנם מספר זנים מתורבתים היכן שצורת הפרי עגולה או דמוית בקבוק. מבחינה קולינרית מתייחסים לקישוא כאל ירק למרות שלמעשה מדובר בפרי שטרם הגיע לבגרות, השחלה התפוחה של צמח קישוא נקבי. הקישוא נקטף כשהוא מיועד למאכל כאשר הזרעים רכים וצעירים, לרוב כשאורכו פחות מעשרים ס"מ. טעמו עדין אולם כשהוא בוגר הוא עשוי אף להגיע לכדי 90 ס"מ אולם אז הוא יהיה חסר טעם וסיבי. קישוא הוא צמח נוח לגידול באקלים ממוזג ופרחיו נחשבים ליקרים בעיקר עקב הקושי להובילם, מלשמרם ולאחסנם. הדברה מסיבית פוגעת באיכות הפרי אולם הקישוא פגיע מאד למחלות כמו קימחון. את המחסור באבקה משלימים על ידי האבקה ידנית וחיזוק אוכלוסיית הדבורים. פרח הקישוא יכול להיות זכרי ונקבי. הפרח הנקבי הוא זהוב ואילו הפרח הזכרי גדל ישירות על הגבעול.
המקור: המקור באפריקה ומשם במאה השש עשרה לאירופה ולאמריקה על ידי המתיישבים. הקישוא כבר נזכר במקרא "זכרנו את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר) אם כי ייתכן והכוונה היא כאן לירק המלפפון. למרות השמות השונים אשר הוצמדו לירק זה "קישות", "דלעת הקישוא", אולם האקדמיה ללשון העברית הכירה בשם העממי קישוא כשם העממי המוכר. בספר בישול איטלקי משנת 1584 מוזכר כבר הקישוא והם מציעים לבחור קישוא כהה, לבשל, לתבל בפלפל שחור, בצל קצוץ ופטרוסיליה.
הרכב: ערכו התזונתי של הקישוא אינו רב, רק 15 קלוריות ל 100 גרם יחד עם אשלגן וויטמין A
שימושים: לא כמו המלפפון, הקישוא מוגש בדרך כלל מבושל, מאודה, אפוי, על הגריל, צלוי, ממולא או מטוגן. הוא משולב לעיתים במאכלים אחרים כמו לתפיחה (סופלה), חי חתוך קטן בתוך סלט קר או מבושל קלות בתוך סלט חם כנהוג במטבחי תאילנד וויאטנאם. פרח הקישוא ניתן למאכל והנה במקסיקו מעדיפים לאכול את הפרח אשר שמו נקרא FLOR DE CALAVASA והוא מבושל במרקים, קישים או במילוי לטורטיה. הקישוא מאד נוח לטיפול – בישול של רגע במים רותחים ומשם למי קרח ולסלט, צלייה בגריל, תיבול בשמן זית ומלח גס. טיגון בשמן זית עם שום ופטרוזיליה, מצופה בבלילה בטיגון עמוק או במתכונים כמו קישוא ממולא בבשר, פסטה ברוטב קישואים ועוד רבים.